אודות יעל ליבנה

נשואה ואמא ל 4 בנים, שחקנית ליגה לאומית בכדורשת.

גדלתי בחיפה על הר מול הים. המודל לחיי כילדה היו בלבי בת -גרב הילדה הכי חזקה בעולם וד"ר גולדויין חוקרת השימפזים באפריקה ,כך האמנתי ,אהיה כזו אישה שאגדל : נועזת ומצילה חיות בר.כשבגרתי שרתתי בצבא כמדריכת ספורט וקצת לאחר השחרור החלטתי ללמוד בימוי תאטרון בסמינר הקיבוצים.

התהליך הנפשי ששחקנים עוברים בזמן יצירת ההצגה – היפנט אותי במהלך הלימודים, עד כדי כך, שמיד בתום התואר הראשון המשכתי לM.A פסיכודרמה במכון הישראלי לאומנויות (לזלי קולג'). כבר במהלך הסטאז', בבי"ח הפסיכיאטרי לב-השרון, התחזקה בי התחושה הפנימית שאני רוצה לעבוד עם ילדים, שם הרגשתי שטמון המפתח לעזרה וריפוי. המשכתי את לימודיי בשוויץ והתמחיתי בתחום של Inter-model  – שילוב אומנויות.

את הקריירה הטיפולית שלי התחלתי בבי"ח הלל יפה, בחדרה, שהייתי הראשונה לפתוח את תחום הטיפול באומנויות במכון להתפתחות הילד. לצד עבודה זו טיפלתי באוכלוסיות של נוער בסיכון ונגמלים מסמים.

פתחתי את הקליניקה ב-1998, שפועלת כיום במושב בית-חנניה ,בסמוך לבנימינה. אותה אחת ומיוחדת, שבה אני נמצאת עד היום.

המים נכנסו לחדר הטיפולים מתוך עבודה שצמחה בשטח והתפתחה  עם הילדים המטופלים. יכולתי לראות ולעקוב אחר ההשפעה הגדולה שיש לשימוש במים בתהליך הטיפול הרגשי. באחת ההדרכות, מטפלת באומנויות, ששמעה ממני בפעם הראשונה על טיפול במים, שאלה אותי איפה היא יכולה לקרוא חומרים בנושא – אחרי חיפוש, הבנתי שאין. אז התיישבתי לכתוב על שיטת הטיפול ועל הכוח שיש למים בקידום תהליכים רגשיים.

Rising on Water – שם הספר שפרסמתי בשנת 2015, שם מוצגים המחקרים שביצעתי אודות  ההשפעות של המים על טיפול רגשי ומוצגים מקרים ומצבים בהם הטיפול הצליח בישראל ובעולם.

במסגרות של משלחות לסיוע הומנטארי, אני בונה תכניות התערבות קהילתיות לקידום תחום הזיהוי והטיפול בילדים ונוער שחוו טראומה במדינות מתפתחות. לקחתי חלק במשלחות בקניה, קונגו ונפאל, שם השתמשתי בכלים אומנותים ובטיפול במשחק עם מים כאמצעי לקידום קהילות.

בשנים האחרונות אני מלמדת במכללת אורנים במסלול של "הטיפול במשחק", הדרכה למטפלים, סדנאות ללמידת שיטת הטיפול במשחק עם מים, לאנשי חינוך וטיפול בארץ ובעולם.

אני רואה בתחום העיסוק שלי ייעוד אשר מטרתו- הפחתת סבל בעולם. 

אני מאמין

כל בני האדם בעולם מכילים בגופם 70% מים ומה ששונה בין בני האדם זו רק "האריזה". מה שהופך אותנו למי שאנחנו אלו הם הזכרונות והדימיון היוצר -הם מהווים גם את הכוחות שלנו, אך גם את המכשולים שלנו, באמצעותם ניתן לרפא את האנושות.

דילוג לתוכן